fbpx

איך פרידה זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך?

האהבה הראשונה שלי

בשנת 2007 ובגיל 16 הסתובבתי הרבה עם גיטרה במקומות פומביים בחולון כי זה היה מרגש אותי. היה מרגש אותי לראות אנשים מתרגשים מהנגינה שלי. יצאתי להתאמן במתקנים של הליכת גולדה (מקום של כושר בעיר) ולקחתי איתי את הגיטרה. שם ניגנתי לבד על ספסל, ואז היא הגיעה. יפה, שופעת, מחייכת באה יושבת לידי, מחייכת. מסיים לנגן. היא אמרה לי שהיא מאד אוהבת את השירה שלי. ומאז, התאהבתי. האהבה הזאת הייתה תמימה במונחים של היום. להיפגש, להחזיק ידיים, לדבר מהלב, בלי תהיות על מה איך כמה ולמה. לא חשבנו על העתיד, חשבנו על ההווה וההווה בלבד. זאת הייתה אהבה פשוטה. אהבה טהורה. את התקופה הזאת אני זוכר ממש טוב. היא הייתה מדהימה. הכל היה נראה לי כל כך קוסמי, כל כך קסום. אחרי חודשיים היא החלה להתרחק, החלה להתקשר פחות היא החלה להפסיק להתייחס למה שאני שולח לה. לא הבנתי למה זה קורה, שאלתי אותה, אבל היא רק הייתה מתחמקת. לא אשכח את היום שבו התקשרתי אליה בטלפון, בימים האחרונים שלנו ביחד ושמעתי את השיר הזה ברקע Gabrielle- Survive (לשמיעת השיר) שאלתי אותה מאיפה השיר הזה מגיע, אמרה מהטלוויזיה ושהיא מאד אוהבת אותו. בנקודה הזאת דיברתי לעצמי שאם היא אוהבת את השיר הזה כנראה שגם אני צריך לאהוב אותו.

האובססיה לקשר

מרוב שהייתי אובססיבי והתגעגעתי אליה הרגשתי שאם אלך לשמוע את השיר הזה אהיה קרוב אליה בדרך כלשהי. (כבר דיברתי על קוסמי?) אז הלכתי לחפש את השיר בגוגל מצאתי אותו ופשוט הייתי שומע אותו שוב ושוב ושוב ושוב וגם הלכתי לתרגם את השיר. שרתי את השיר, ניגנתי אותו השיר הזה גרם לי להתגעגע יותר ויותר רציתי להיות איתה כל כך.. וכשנפרדנו, זה היה כל כך כואב. כאב. הרבה כאב. יצאתי מהקשר הזה פגוע. לא הבנתי למה זה קורה. חשבתי שאני אשם, שאני הייתי הבעייתי שאני אשם כי שלחתי יותר מדי הודעות שאני התעניינתי בה יותר מדי ממה שהיא התעניינה ולכן היא התרחקה. אני האמנתי שהאהבה שלי והרצון להיות איתה כל כך יעזרו לקשר שלנו. שזה שאני אשמע את השיר ואוהב אותו, זה יקרב אותה אליי. אבל קרה ההיפך.

מה שהפריד בנינו

האובססיביות הזאת שהייתה לי, היא זאת שהפרידה בנינו. האשמתי את עצמי, לא יכולתי לחשוב על דברים אחרים, רק עלייה. והיה לי מאד כואב, להרגיש את הרגשות הללו את הרגשת ההחמצה הזאת שהיינו יכולים להיות ביחד, אבל לא. אנחנו לא!!! נכנסתי ושקעתי בעצבות, בבכי. זה עשה לי רע מאד. בעזרת כמה תרגילים שלימדתי את עצמי לעשות החלטתי שאני ניגש ללמוד על האובססיביות הזאת שלי ועל הקשר שלה לאהבה ולאושר האם היא נכונה? כמה היא נכונה? מה המינון הנכון? ולמדתי. החלטתי שבקשר הבא שלי אני אהיה פחות אובססיבי לקשר כי כשעשיתי כך, נפגעתי. ומאז אני מאד שם לב לאובססיביות הזאת שבאהבה אני שם דגש לכמות ה*חיבה* שאני נותן בכל קשר. כי אם יש ממנה יותר מדי – רוצים להתרחק ואם יש ממנה בכמות המספיקה – רוצים להתקרב.

בזכות האהבה והפרידה הזאת בגיל 16

אני יכול להעיד שבזכות האהבה והפרידה הזאת בגיל 16 ועוד מספר אהבות נוספות שחוויתי היום אני מאמן נשים לדעת איך לנהל את הרגשות שלהן. 

רוצה ללמוד לנהל את הרגשות שלך?

השאירי פרטים בטופס ואלמד אותך

אם עד היום לא הצלחת לייצר קשר זוגי ומשמעותי כמו שאת רוצה, צרי איתי קשר.
נמרוד יוספיאן
מאמן לפיתוח אינטליגנציה רגשית

כתיבת תגובה